היררכיה וסדר בגופנים
רבים הם האנשים המבקשים מהמעמד שלהם את הבקשה הבאה: "שים לי מלא גופנים... הטקסט בגופן פלוני, הכותרת בגופן פלמוני וההערות בכלל בגופן אחר..."
הלקוח חושב אשר אם יהיו בספר שלו מספר מכובד של פונטים יפים ומכובדים – זה יעשיר ויגוון את הספר ויעניק לספר את ההוד וההדר בו ניחן ספרו המכובד.
אז זהו, שלא.
בספר אכן צריך להיות מצד אחד גיוון, אך מצד שני חשוב מאד החן וההיררכיה.
דמיינו לעצמכם ציור יפה ומרהיב אך בצבעים מנוגדים ורועשים, ירוק בוהק עם אדום ארגמן לצד שחור מבריק וצהוב כהה, האם תוכלו להתבונן בתמונה יותר ממספר דקות וגם ליהנות ממנה? לא ולא. הציור יציק לכם בעינים, יגרום לכם תחושות מנוגדות וסוערות ותחפצו רק ללכת משם.
והנה, לצד הציור הקודם שוכן לו ציור עדין, התכלת והירוק משתלבים בו בהרמוניה חיננית וללא כל רעש וצלצולים, מהר מאד תישאבו לתוך הציור המופלא והמרגיע, בציור זה תמצאו את אשר אהבה נפשכם ועיניכם לא יסורו מזה הציור. אכן כן. השילוב הנכון בצבעים מעטים התואמים האחד לרעהו יספקו לכם את החוויה המיטבית שרק תאחלו לעצמכם לחוות.
כן הוא הספר שלכם. אם תחליטו לערב מספר גופנים אשר אין בין האחד ולשני ולא כלום, הראשון שואב את עיצובו מדפוסים עתיקים, השני ייעודו הוא לפרסומות גרפיים והשלישי בכלל מודרני – זה לא ילך. הקוראים בספר יסתחררו מהגופנים השונים המשולבים בעל כורחם בספר, ספר כזה לא ישרוד בידי הקורא יותר מדקות ספורות, הוא יתעייף במהרה ויאבד את ריכוזו חיש.
לצד ספר זה שוכן לו ספר עדין ויפה, מעט גופנים עדינים וקריאים הוא מכיל, אור בעיני הקורא זורח, הספר נבלע בשקיקה ובנחת, העיניים עוברות להן משורה לשורה ללא כל מאמץ ויגיעה ואומר הקורא לעצמו "איזה ספר יפה ומכובד, זה הספר לו קיוינו וזה הספר לו ייחלנו".
